פרקינסוניזם הוא מונח כללי המתאר קבוצה של תסמינים נוירולוגיים, הכוללים בעיקר:
- רעד (טרמור) במנוחה
- נוקשות שרירים (ריגידיות)
- איטיות תנועה (ברדיקינזיה)
- חוסר יציבות ביציבה
התסמינים הללו מזוהים במיוחד עם מחלת פרקינסון, אך לא רק – הם יכולים להופיע גם במחלות אחרות. לכן, “פרקינסוניזם” הוא תיאור קליני, ולא אבחנה של מחלה מסוימת.
סוגי פרקינסוניזם:
1. מחלת פרקינסון (Parkinson’s Disease)
- הסיבה השכיחה ביותר לפרקינסוניזם
- נגרמת מאובדן של תאי עצב המייצרים דופמין באזור במוח בשם Substantia Nigra
2. פרקינסוניזם שניוני
נגרם כתוצאה מגורם חיצוני או מצב רפואי אחר, כגון:
- שימוש בתרופות (למשל אנטיפסיכוטיות)
- פגיעת ראש חוזרת
- שבץ מוחי
- זיהומים מסוימים (כמו אנצפליטיס)
3. פרקינסוניזם אטיפי (או פרקינסוניזם פלוס)
קבוצה של מחלות נוירולוגיות מתקדמות יותר, לדוגמה:
- (MSA) ניוון מערכות מרובות – מאופינת בפרקינסוניזם בנוסף לתסמינים אוטונומיים ו/או צרבלריים
- (PSP )שיתוק עליון מתקדם – מאופיינת בפרקינסוניזם עם נפילות בשלב מוקדם והפרעה בתנועות עיניים משולב עם הפרעות קוגינטיביות
- CBD) )ניוון קורטיקובזאלי – פרקינסוניזם אסימטרי עם תסמינים נוספים כגון דיסטוניה , תנועות לא רצוניות
לרוב מגיבים פחות טוב לתרופות המקובלות למחלת פרקינסון
אבחון:
- מתבצע על ידי נוירולוג, בעיקר לפי התסמינים וההיסטוריה הרפואית
- ייתכן שימוש ב־MRI או בדיקות הדמיה מוחית נוספות (כמו PET, SPECT) להבדלה בין הסוגים
טיפול:
- תרופות דופמינרגיות (כמו Levodopa) – לטיפול בתסמינים
- פיזיותרפיה – לשיפור תנועה ושיווי משקל
- ריפוי בעיסוק ודיבור
- במקרים מסוימים: ניתוח DBS (Deep Brain Stimulation)
לסיכום:
פרקינסוניזם הוא תסמונת שיכולה לנבוע ממגוון סיבות, וחיוני לאבחן את המקור לה – כדי להתאים את הטיפול הנכון. בעוד מחלת פרקינסון מגיבה לרוב טוב לטיפול תרופתי, סוגים אחרים של פרקינסוניזם מצריכים גישה שונה ולעיתים מורכבת יותר.